כל מה שרצית לדעת על חיסון כלבת

דרכי הידבקות

מחלת הכלבת נגרמת על ידי וירוס אשר יכול להדביק את כל היונקים, לכן גם מסוכנת לבני אדם. הוירוס מועבר מבעל חיים חולה באמצעות הרוק, ולכן מועבר בדרך כלל על ידי נשיכה — אם כי שריטה עמוקה שנגרמת מציפורן שעליה רוק נגוע, יכולה גם היא לגרום להדבקות.

שלבי המחלה

בשלב הראשון לאחר ההדבקה, הוירוס מתרבה באזור הנשיכה ומשם מטפס לאורך העצבים אל המוח. בשלב זה לרוב אין סימנים קליניים, פרט לחום, עקצוץ ותחושת נמלול. ברגע שהוירוס מגיע למוח ומתרבה שם, מתחילים הסימנים הקליניים המוכרים — רתיעה ממים, שינוי בהתנהגות (בעל חיים שלא נוהג להתקרב לבני אדם יתקרב, וכלב משפחה נחמד יהפוך לאגרסיבי), בלבול, אובדן הכרה ועוד. לאחר ההתרבות במוח, הוירוס מגיע אל בלוטות הרוק כדי שיוכל להגיע לקורבנות נוספים בעת נשיכה.

אם חיה חשודה כנשאית כלבת נשכה אדם או בעל חיים אחר, היא תעבור השגחה של עשרה ימים. אם חס וחלילה תמות במהלך תקופה זו, היא תישלח לנתיחה לצורך אבחון סופי — שכן את מחלת הכלבת ניתן לאבחן אך ורק בנתיחה שלאחר המוות.

מחלה קטלנית שניתן למנוע

מחלת הכלבת, הנפוצה בכל רחבי העולם, מלווה את האדם משחר האנושות. רבים אינם מודעים לכך, אך כלבת היא מחלה חשוכת מרפא, ואם לא די בכך — מדובר במחלה קטלנית. נגיף הכלבת מועבר ברוק, ובדרך כלל מדובר בהעברה בנשיכה. ניתן למנוע הידבקות במחלה בבעלי חיים באמצעות חיסון (בישראל החוק מחייב מתן חיסון אחת לשנה), ובבני אדם ניתן למנוע את המחלה באמצעות חיסון מקדים כמניעה, או לאחר החשיפה לנגיף המסוכן.

כפי שניתן להבין משמה של המחלה, היא פוגעת בכלבים — אך למעשה כל היונקים יכולים לחלות בכלבת. היא מועברת על ידי שלושה סוגים עיקריים של בעלי חיים: חיות בר (נמיות, גיריות, תנים וזאבים), בהמות (סוסים, צאן ופרות), חיות בית (חתולים וכלבים כמובן), עטלפים, חולדות, מכרסמים ועוד.

הנחיות למניעת כלבת

הדרך הטובה ביותר להתמודד עם המחלה היא על ידי הפחתת הסיכון להידבק בה. לכן, חשוב לחסן כל כלב כבר מגיל שלושה חודשים, ולהקפיד על חיסון שנתי לאורך כל חייו. במסגרת המאבק במחלה פועלים גם גורמי הרשות המקומית והווטרינריה הממשלתית, ובכלל זה: בדיקה של אירועי נשיכות, הסגרה של כלבים שנשכו, חיסון של חתולים, והנפקת רישיונות אחזקה לכלבים. דרך נוספת למנוע הידבקות בכלבת היא הימנעות מקרבה לחיות בר.

הנחיות לאחר נשיכה

יש להקדים ולומר כי אנו וטרינרים ומטפלים בבעלי חיים, ולכן במקרה של נשיכה אצל בני אדם יש לקבל הנחיות מדויקות מרופא משפחה או מקופת החולים. מהירות ההדבקה תלויה במספר גורמים, שביניהם גם מקום הנשיכה — אך ניתן להציל את חייו של אדם שננשך על ידי בעל חי הנושא את נגיף הכלבת, על ידי מתן חיסון כלבת. להלן הנחיות חשובות למניעת מוות במקרה של נשיכה על ידי בעל חי:

• מיד לאחר הנשיכה או השריטה יש לנקות את האזור הפגוע עם מים וסבון, ולחטא את הפצע עם תמיסת יוד או תמיסת אלכוהול 70%.
• אם ישנה אפשרות, מומלץ לאתר ולזהות את בעל החיים הנושך לפני שייעלם מהמקום, על מנת שניתן יהיה במקרה הצורך להסגיר אותו. אם הבעלים של בעל החיים נמצא בסביבה, יש לדרוש ממנו פרטי התקשרות.
• לאחר מכן יש להגיע בהקדם לחדר מיון או לקופת חולים כדי לקבל טיפול רפואי נאות.
• בהתאם לשיקול המקצועי של המטפל, הננשך יקבל טיפול אנטיביוטי, חיסון נגד טטנוס ו/או חיסון נגד כלבת.
• ההחלטה האם לתת חיסון נגד כלבת לאחר נשיכה כרוכה בשיקולים רבים — בין השאר מצבו של בעל החיים לאחר הנשיכה, רמת הנגיעות במחוז הרלוונטי, ומיקום הנשיכה בגוף המטופל.

מדי שנה מקבלים ברחבי העולם כ-6 מיליון בני אדם חיסון כלבת לאחר שננשכו, ובין 40,000–70,000 בני אדם מתים ממחלת הכלבת מדי שנה.

תסמינים אפשריים בכלבים ובחתולים

זיהוי מוקדם של סימני אזהרה בבעל החיים שלכם עשוי להציל חיים - הן שלו והן של בני אדם וחיות נוספות שבסביבתו. בין הסימנים שכדאי להיות ערים אליהם: שינוי פתאומי באופי (כלב חברותי שהופך אגרסיבי, או להפך - כלב פעלתן שהופך אדיש ומסתגר), הפרשת רוק מוגברת וקצף מהפה, קושי בבליעה, רתיעה קיצונית ממים ומאור, נשיכה ללא גירוי ברור, שיתוק הדרגתי (בעיקר ברגליים האחוריות ובלסת), ושינויים בקול הנביחה או היללה. חשוב להדגיש: תסמינים אלו יכולים להעיד גם על מחלות אחרות, ולכן כל שינוי משמעותי בהתנהגות מחייב בדיקה וטרינרית - לא רק חשד לכלבת.

אבחון וטיפול בבעלי חיים לאחר חשיפה אפשרית

כאמור, אין בדיקה שיכולה לאבחן כלבת בבעל חיים חי בוודאות מוחלטת - האבחון הסופי נעשה רק בבדיקת רקמת מוח לאחר המוות. משום כך, הגישה המקצועית מתמקדת במניעה ובניהול סיכונים: כלב או חתול מחוסנים שנחשפו לחיה חשודה יעברו לרוב תצפית ותיגבור חיסון בהנחיית הרופא הווטרינרי. בעל חיים לא מחוסן שנחשף לחיה חשודה בכלבת עלול להידרש, בהתאם לנהלי משרד הבריאות, לתקופת בידוד ממושכת בפיקוח וטרינרי, ולעיתים אף להמתת חסד - ולכן חיסון מונע מראש הוא קריטי כל כך.

שאלות נפוצות על כלבת

האם כלב מחוסן יכול בכל זאת לחלות בכלבת?

הסיכון נמוך מאוד אך לא אפסי - חיסון תקין ועדכני מספק הגנה גבוהה ביותר, אך שום חיסון אינו מבטיח הגנה של 100%. זו הסיבה שגם כלבים מחוסנים הנושכים אדם עוברים תקופת השגחה של עשרה ימים כמקובל בחוק.

מאיזה גיל מחסנים גורים נגד כלבת?

בישראל מחייב החוק חיסון כלבת ראשון החל מגיל שלושה חודשים, ולאחריו חיסון שנתי קבוע לאורך כל חיי הכלב או החתול - ללא קשר לכך שהוא גר בבית וכמעט אינו יוצא לרחוב.

האם חתולי בית בלבד, שלא יוצאים החוצה, צריכים חיסון כלבת?

כן. עטלף שנכנס לבית, מכרסם שנתפס בחצר או מגע מקרי עם חיה משוטטת עלולים לחשוף גם חיה שגרה בבית בלבד. בישראל חיסון הכלבת הוא חובה חוקית לכל כלב וחתול, ללא תלות באורח החיים שלו.

האם צריך רישיון כלב כדי לקבל חיסון כלבת?

לא - חיסון כלבת הוא הליך רפואי הניתן בכל מרפאה וטרינרית ללא צורך ברישיון קיים. להפך, אישור חיסון כלבת בתוקף הוא בדרך כלל תנאי מקדים להנפקת רישיון כלב ברשות המקומית, כך שכדאי לגשת לחיסון תחילה.

חיסון הכלבת הוא רק חלק מתוכנית חיסונים מלאה - מוזמנים לעיין גם במדריכים המקיפים שלנו: מדריך חיסונים לכלבים, מדריך חיסונים לחתולים ומדריך קרציות ופרעושים.